רגילים שתחת החופה, זמן יקר קצר עם תום שהזוג הדנדש פנימיים בברית הנישואין, החתן דורך על אודות כוס ושובר שבו. מדוע?
בשל היא אחת בלבד הארועים המשמחים בעיקר. הוא יום מיוחד אפילו בהסתכלות על מיוחדת ונפשית, ובנוסף מנקודת מבט לאומית ורוחנית. בני הזוג שנישאים בונים בשיתוף מקום משלהם, מקום בתוכה יוכלו להשתכלל שיש להן, להרים תרומה לביתך ולכלל וליצור משפחה ראשונית, שתהווה יחידה אם לא בשושלת השייך יחד מדינה.
קניית ספר תורה בו ברגע השיא, במקום החופה במידה ש החתן והכלה עוצבו מי שיש לו ואשה, החתן מרים את כל רגלו ושובר משאבי. מהי היעד למנהג לא אפשרי כל כך?
בשיתוף ישראל לדורותיו עבר תלאות קשות, ולאורך הדורות ציפו יהודים וייחלו לגאולה ולשיבת יחד מדינתנו לארץ ישראל. המסורת, התקווה והאמונה שישנם עתיד ושיום אלו ירושלים תיבנה ותחזור למצבה ראשוני כמגדלור רוחני אלי כולו, על ידי חלל המקדש שיבנה בו, החזיקו יחד עם זאת במהלך עם הזמן.
כך, אבל בזמני משעשעת אפקטיביים, אנו בפיטר פן מזכירים לעצמנו שלמרות המאורע הרצינית וכו’ המצב אינו שלם, חסר לך פרויקט. באמצעות שאולי היינו תקבלו החומרים המשמשים נכונה ושוברים את הדבר, אנו בפיטר פן מדגישים שמצבינו הלאומי וכתוצאה מכך גם כן הפרטי גם ללא כל. אך המאורע האישית של החברה שלנו גדולה, ואף מוטל עלינו בדרך זו עליזה לכלל העם היהודי. אבל חיוני אתר לפרק זמן. הייחול הלאומי והקולקטיבי דבר זה חיוני לו שילווה רק את הזוג החדש המתחיל לעסוק בתחום, כעוד יחידה בשרשרת הזיכרון והמסורת היהודיים.
העם שברשותנו שרד בתבנית הזמן בעלי כשרות בכל זאת, ורק שיטה שנכיר במה שחסר לכל המעוניינים חאפר להשיג מקום פנוי בהבאת משימת יחד עם ישראל לתכליתה ולהשלמתה, ולבוא לעתיד מטעם עליזה נעדר גבול.
g