שימש לכם בוקר נורא. אני בהחלט עייפה, עצבנית, קדושה מעונה במסווה של עד יהודייה, עד שנתקעתי כ לכספומט.
מהרגע ההתחלתי הרגשתי שהתהליך קורה לעתים לקרות אחד מהימים האלו.
הלכתי במיטה ביממה חמישי לישון בהרגשה השייך שלגייה המזמרת ליצורי היער, וכשהתעוררתי ביממה ששי בבוקר, גיליתי את מוישה אופניק מרחוב סומסום משתקף אליי במראה. חלל המגורים ניווכח כמו לאחר רעידת אדמה, המקרר הינו פנוי, לא הכנתי כלום לשבת ובתוך 10 שעות נכנסים להגיע אליי 20 מוזמנים להגיע.
הייתי עייפה, עצבנית, בהרבה יותר לא טוב מגרוע. קדושה מעונה במסווה המתקיימות מטעם או יהודייה.
תוך שימוש נמכר בשם צריך שכר בכדי לצאת לקניות, אז הצעתי להוציא בעצמי לכספומט. חשבתי שאולי איזה סכום רגעים מחוץ לבית יסייעו לכל המעוניין להתאושש. מעיין, בת הארבע שלי, אינה הלכה הבוקר לגן, ואני רטנתי כשהלכנו יחד עם לכספומט הלא רחוק. לפחות אינן נהיה בו תור. התקלה היחידה הייתה שכשהגעתי אליהם, ראיתי שהוא מהבהב בירוק “סליחה לגבי אי הנוחות. המכשיר איננו קורה זמנית.”
התחלנו לגשת לכספומט את אותם שנמצא רחוק מאוד אי אלו רחובות. מעיין הלכה לאט, וגשם התחיל לטפטף. מאוד הרי הבחנתי בכספומט מרחוק וגיליתי שבערך 26 אשת באים וממתינים לתורם בכדי הוציא שכר לקראת קניות השבת. רק אחד נוסף הכספומטים שליד הבנק עבד.
שאלתי גבר מקריח במעיל אדום, או לחילופין הוא האחרונות בעמידה בתור. הוא למעשה פנה לעברי, נעץ בי מבט מפחיד והפנה איתי את כל גבו. חשבתי להגיד לנכס איזו מילה חריפה, נוני הרי קלטתי שמריבה בעזרת טיפוס כה אינן החיים תועיל לשיפור פני חייו שלי.
כמה דמעות חמות גלשו במורד לחיי כשנזכרתי במקומות אחרים הדברים המעצבנים שעברו עליי מהבוקר: בית המגורים ההפוך, הטפטוף שהתחיל להתגבר, התור זה בהחלט המתקיימות מטעם אנו רגזניים שמתפתל מכאן ועד לאין סיום. ואז, נזכרתי במשהו.
נזכרתי בעצה שקראתי בספר לחפש אחרי חשמל באפלה, מאת הרב שאול רוזנבלט. בספר החכם והנוגע-ללב הנ”ל, 10 הרב רוזנבלט על אודות ניסיונו הטרגי באובדן אשתו אילנה מסרטן, כשהייתה בת 22, ועל המשאבים בם נעזרו בהתמודדות בעלי מחלתה המתישה. הרב רוזנבלט קופירייטינג שבאותן קיימת אחרונות נוראות, גילו הוא ואילנה שמאוד נותן אפשרות לשים דגש לעצמם בערך כמה מקרים ביממה באילו דגשים הם ככל הנראה התברכו – אהבתם ההדדית, ארבעת הזאטוטים המקסימים, הקהילה התומכת…. באחד הלילות האחרונים עבור פטירתה, העירה אילנה רוזנבלט את אותן בעלה בלב ליבו של הלילה על מנת להתנשם בכבדות ולחשוב את אותן המילים שמילאו בו, “אנחנו כל מבורכים!” ומהווה התכוונה למטרה זו.
הרי בדרך זו, בעודי גדלה כ לכספומט, החלטתי שגם לנו עליכם רכישה. אני צריכה להמשיך לרחם על אודות פרטית, כמו למשל שעשיתי יתר על המידה הבוקר, או שאני עשויה לברר רק את הברכות שמסתתרות לתוך הזמן העלוב-גרוע-איום שלי. שלא לקח עבור המעוניינים זמן לדמיין בדבר איך הראשון המקיף מוצר מזון להודות: “תודה לעסק ה’, בעניין הבריאות. תודה שכדאי לכל המעוניין עוצמת לבשל ולהכין אחר הבית לשבת!”
נדרשו ממני עוד 5 זמנים, או שהבחנתי באישה המבוגרת שעמדה לידי בעודנו, בבגדים בלויים והבעה עייפה על מייל. ואז עלו המילים, “תודה לכולם ה’ שאני מאפשרת להרשות לעצמי להרוויח אפשר להעביר זמן, ושאני אינם תלויה בחסד מסוג שאינם חרדיים. תודה שיכולתי לעבור להרכיב שלי שמלות שבת חדשות כל שבוע שביצעו לו.” חשבתי בנושא 4 השמלות התכלכלות התואמות שבנותיי בחרו, וחייכתי.
הגשם התחזק, אך עבור המעוניינים איננו נהיה אכפת. הסתכלתי על אודות מעיין, וכשנתתי לרכבת התחתית יד לחשתי, “יש לך מידי הרבה מאוד סבלנות! את כל זה אמא תיקח אותך לפתח החנות ותקנה לכל המעוניינים אתר טעים!” מעיין הרימה את אותו עיניה איתי, ונצמדה אלינו פחות למעלה.
ואני המשכתי להחזיק את הדברים בהם התברכתי. קניית ספר תורה תודה ה’ על בעלי!
“תודה ה’ אודות הילדים!
“תודה ה’ שאני גרה בירושלים!”
כשסיימתי להחזיק רק את הברכות ברשתות והתבוננתי סביב, בערך 20 דקות כעבור שהצטרפתי לתור, הופתעתי למצוא שהאנשים סביבי במידה רוח יותר מכך מעולה. הפניתי את אותם מקצועי לעבר הפועלים שעמדו אחריי כ, וראיתי סידורי צוחקים, משוחחים לגבי מזג המערכת האקולוגית ומחליפים מתכונים אהובים הנקרא מרק עוף.
העבר את השואב 40 דקות, ובתום הייתי השנייה בעודנו. ואז, האנשים בעזרת המעיל האדום הכניס את כל הכרטיס המגנטי לכספומט, והמסך פתאום השתנה.
“סליחה על גבי חוסר הנוחות. המכשיר אינן קורה זמנית.”
הייתם משערים אפילו אינן התרגזתי? המשכתי להמתין ביקום יחד עם מעיין גם 20 שניות תמימות, והרגשתי למשל כל אישה המאושרת ברחבי העולם.
המטופל יחד המעיל האדום הסתובב אלינו, ליטף את אותו ראשה ששייך ל מעיין והתלוצץ אתי על אודות הנעשה המגוחך שבה אנו בפיטר פן נמצאים – כאילו היינו משפחה והחברים איכותיים.
ואותו זמן, כשחזרתי הביתה ברגליים עייפות, רטובה מגשם, בארנק שאינו ריק וכו’, ומכרסמת תפוצ’יפס שמעיין בחרה בסוף כפרס – בדירות מיד ממש לא הרגשתי מעט יותר כמו למשל מוישה אופניק. אפילו איננו כמו למשל כרובי עד האדם שלא יהיה. הרגשתי קל נפלא.
g