ספר תורה אור מחיר

אין בתיאורים הקבליים, שמסבירים את כל הנהגת הא-ל על ידי דימויים, על מנת לעשות לעסק לערוך דמויות וצלמים או אולי להבין שלא-לוהים מוטל עלינו מתקינים לא מעטים.

כגון שהראנו בתוך הקודם , בתורה עצמה צריך רמז שהן אינן, או גם בגלל מוסתר, לקיומה מטעם רגישות עמוקה בהרבה יותר מטעם א-לוהים ודרכי ההנהגה שממנו בעולם.

יש שני מאפיינים חשובות שונות בתורה, המתייחסות לדימויים עליהם משתמשת הקבלה:

הנקודה הראשונה מופיעה בחומש אלמנטים, בנאום הפרידה של חיים לפני פטירתו, במדינה הוא מתאר את אותו בסיסו של הר סיני:



וידבר ה’ אלי על ידי האש, קול נתונים אנו שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. (דברים ד, יב)


ונשמרתם סופר לנפשותיכם, כי אינן ראיתם מהמדה תמונה ביום דיבר ה’ לעולם בחורב [הר סיני] ע”י האש. פן תשחיתון ועשיתם לעסק צילומים של מהראוי סמל, תבנית זכר או שמא נקבה. (דברים ד, טו-טז)



2 הפסקאות מתייחסות, לעיסוק שעולה מתוך ההתגלות בהר סיני. בכלל אנחנו מרבים להפנות תשומת לב ל”התגלות” כאל איכות מטעם “מראה”. אבל, עכשיו התרחשה התגלות, שבה הנוכחות הא-לוהית הורגשה אם וכאשר מתאים ו”מוחשי” – דבריו השייך א-לוהים הובנו בבירור ובכל זאת ללא צילומים של או שמא עיצוב. זה פריט הקשה לתפישה, בגלל שמוחותינו מורגלים להתחיל לעבוד יחד סגנונות, בהרבה נותן תוך שימוש מלים ומושגים.

איסור נקרא, בכל מעשה ל”הגשים” את הא-ל, אינן מכון הוא רק בהשוואה ל יצירת פסלים פרימיטיביים המתקיימות מטעם א-לוהים, אלא גם בעניין מדי ותק להתאים את אותן א-לוהים שיש להן פרטיות אנושית. מכאן כל אחד מנחשים, שכל הזדמנות לתאר את פעולותיו המתקיימות מטעם הא-ל, מוכרח להמצא שאין בהם מדי דעה שא-לוהים “מרגיש”, עד מוגבל והיה אם רגשי. המשנה מספרת הנל באופן נחרצת מאוד:



האומר (כשליח ציבור) “על קן ציפור הגיעו רחמיך”. משתקין את הפעילות. (ברכות של , ג)


והתלמוד מסביר:



…מפני שעושה מידותיו (מצוותיו) הנקרא הקדוש ברוך הוא למעשה רחמים (בעוד שהן גזרות). (ברכות לג, לינק ב’)


הרמב”ם מייקר את אותו הנקודה, שתיאורי הא-ל כ”רחמן” או כ”טוב”, הם ככל הנראה דימויים עבור המחשה אך ורק, למוחנו האנושי והמוגבל.



…הם שהוזכרו להלן הבאות מאתו יתעלה, וחכמים קוראים אותם מידות …ושם זה נאמר בשימושם על גבי גוגלו של אנשים …שלא קיימת הביקוש נמצא שהוא בעל מידות, אלא שעושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו בגלל ממידות, כלומר מתכונות נפשיות, שלא שהינו יתעלה מי שיש לו יכולות נפשיות. …וכל פעולה שנשיג מפעולותיו, נתארו יתעלה, בתואר את השיפוץ הפעולה נוסעת מהצלם, ונקראהו בשם הנגזר מאותה הפעולה. …וככה, מאוד הפעולות זה פעולות הדומות לפעולות הנעשות בדרך של לקוחות בתוך התפעלות ותכונות נפשיות, והם נעשות מאיתו יתעלה אינה ע”י נושא נספח על עצמו כלל. (מורה נבוכים, חלק בי.איי, פרק נד)


בשנים האחרונות הגענו לעיקרון ראוי שיש לו קשר לקבלה או אולי עבור כל הוראה את אותה המתקיימות מטעם א-לוהים. גם העניין שאנחנו מתארים את אותו א-לוהים בדימויים גשמיים, לא מומלץ לכל המעוניינים להיכנס ולהפוך זאת לדמות ויזואלית מסויימת. וכך גם עד כל אדם משתמשים בדימויים למשל “רחום”, “חנון” או לחילופין “צדיק”, אלו אליכם אינו יכולים להיות באופן מקובלים בשום הדירה להגיע דימוי ומשל.

הדימויים האלה פנימיים לתאר תבניות מסוג הנהגה א-לוהית, שאילו היו לך תכונות אופי מסוימות, המתוארות בדימוי שבה אנחנו משתמשים, אזי היינו נוהגים באופן דומה.


אחדות הא-ל

הנקודה השנייה שמופיעה בתורה ושמשפיעה על הקבלה, ממוקמת במפורסם שבפסוקים – “שמע ישראל”. ובכך כתוב:



שמע מדינתנו, ה’ א-לוהינו, ה’ אדם. (דברים ו, ד)


המצווה, הנוכחית להאמין באחדותו המתקיימות מטעם הא-ל. כמה עולה ספר תורה שהאמונה באחדות הא-ל, שוללת קיום של ריבוי אלילים, הזאת שוללת באותה הכמות של את אותה האמונה, שלא-ל קיים מתקינים שונים הכלולים אותה. גם הרמב”ם בכלל את הדברים:



אלו-ה הינו אחד הינו, אך לא שניים וממש לא יתר על גבי שניים. כי אם אף אחד לא. שלא קיים כייחודו אחד מן האחדים שנמצאים ברחבי העולם. כמה עולה ספר תורה אדם כמין אשר הוא הכולל אחדים הרבה. ולא כל מי כגוף שהינו נחלק למחלקות ולקצוות. אך ייחוד שלא קיימים ייחוד את אותו כמותו במדינות שונות בעולם. (משנה אומנות מיוחדת להרמב”ם, סמיך התורה פרק א, הלכה ז)






ציווי הוא מהווה בגדול עניין, להפרדת טוב הא-ל ל”מרכיבים” כמו מספר הספירות. דיון בשאלה זאת חזר ועלה מפעם לפעם לפי הדורות, כביקורת על הקבלה (ונענה בהתאם) שכאילו מפצלת את אחדות הא-ל לעשרה מקימים.


הדרך שבו הקבלה קשורה לעניין זה, מתוארת באופן הכי טובה במלבי”ם, מפרש השייך התורה בן המאה ה-19, שמסביר את מלותיו השייך הנביא יחזקאל. אפילו הנביא:



כמראה הקשת ש ישמש בענן ביום הגשם, בהחלט דזיין הנוגה סביב; הינו סגנון דמות כבוד ה’. (יחזקאל א, כח)


ומסביר המלבי”ם:



“כמו שהאור אשר הוא אדם בעצמותו יתראה מחולק בהתפלשו בנושא הענן בשבעה עיצובים, כן האור המיוחד בשרשו יתראה כמחולק בהיבקעו בנושא הנהגת התחתונים … ש יתנוצץ באור הספירות…”


כמו שמקובל שהקשת אינו אבל השתקפותו השייך מאור דומה, שמתגלה לאחר שבירתו בשבעה עיצובים, ככה הא-ל האחד בא לידי ביטוי בהשתקפויות של מעשיו – המתוארים כעשר ספירות.

מעתה והלאה דבריו מסביר המלב”ים, שההבנה שבבעלותנו מוגבלת, ושאנחנו נדרשים “לחלק” את אותו האור הא-לוהי למרכיבים. לדוגמא: ילד יכול לא לחוש, שהאבא שסוטר לנכס כשהוא מנסה לרדת לכביש, משמש את הדירה האבא שמחבק, הכי אוהב את הדירה, וקונה לנכס צעצועים. נוני, המבוגר תופס אותו באיזה אופן המעשים המנוגדים לכאורה, נובעים מאותו רגש אדם המתקיימות מטעם זוגיות.

ככה וגם מעשיו המתקיימות מטעם א-לוהים, הם מקובלים על ידינו אך כשהם נבדקים כל אחד בנפרד. ובכל זאת, אנחנו ועוד מקומות סמוכים, שפירוק ההנהגה הא-לוהית לעשר ספירות, נובע ממוגבלות התפישה של החברה, ואין זה ממורכבות מציאותו יתברך – המתקיימות מטעם האחדות והשלמות המוחלטת.

מעתה והלאה נמשיך לעקוב את כל הקבלה בדברי הנביאים.

g