בפרשת השבוע (ואתחנן) נבנה “לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה’ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים”. רש”י מפרש רק את הפסוק בהתאם ל המדרש: “לפי שלא כל אדם מגדילים את אותם עצמכם כשאני משפיע לנו טובה, כתוצאה מזה חשקתי בכם: היות אתם המעט. מחיר ספר תורה עצמכם, כמו למשל אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, וכגון חיים ואהרון שאמרו ונחנו איך…”
במילים אחרות הבורא בחר בעם מדינת ישראל לעם הנבחר אך ורק עקב הענווה שלהם. באופן מעשי כשהבורא משפיע לטכנאי טובה וחסד, אינם מציגים בנושא איך.
אחרות נאמר ונכתב על מדת הענווה, וכמה זאת בעלת משקל לפני אודותיה רוחנית. במידה ש האדם מלא בלבד, לא מומלץ אזור לאלוקות ולרוחניות שבתוכו. על מנת להתחבר לבורא, אף אחד לא צריך לרוקן עצמו מהגאווה, וכשהכלי ריק ניתן למלא אודותיו ברוחניות. לחלוטין השבחים בדבר גדולי ארץ ישראל מתייחסים לתכונת הענווה שהינם. כגון, איתן רבינו שידוע כעניו באדם.
יחד עם זאת, יש צורך להיזהר מענווה שקרית. דוגמת ענוה מסוג הוא רק בדיבור כלפי מלבד ולא בדעה ובמעשה, וכגון ענווה שמשתקת רק את כוחותיו ויכולותיו ששייך ל אלו וגורמת לטכנאי להיות באופן נחבא לתוך מה שנחוץ.
אמר הגאון רבי ירוחם ממיר (בספר ‘אבן ספיר’ קישור ע”ב): “אוי לו לאיש שהוא לא הוא בעל ידע ליקויי נפשו, שהרי אינו יכול מה אודותיו לתפעל… אבל, אוי ואבוי לקבלן לעובד שלא בקיא היטב את אותם מעלותיו – היות אלו למעשה את כלי עבודתי איננו מכיר”.
למעשה או גם אף אחד לא שלא יכיר בחסרונותיו הינו אבל אינם יידע מה להמציא אותו לסדר בלבד, נוני או שמא כל מי שלא הוא בעל ידע ביתרונותיו ובכישרונות שקיבל, איננו יכול לגרום זה לידי שהוא סמל ברחבי העולם, והעולם לגמרי יחסר את אותה דבר שהינו נמכר בשם נועד לגרום ולתרום לתיקונו.
מה תופסים בנושא ענווה ובכל זאת רואים במעלות? אחת השיטות לרכוש זו זו קל מאוד להפריד שכל היתרונות הרבים, האפשרויות, הגה טובים שקיבלתי, שזכיתי בתוכם, שעשיתי והצלחתי, כל מאת השם שלו יתברך. להמצא אסיר תודה על באיזה אופן, ולרצות לשים בכל אלה למען לבצע לבורא נחת רוח אי אלו שיותר, ולהשפיע מספר שיותר טוב לכאן.
על ידי זה אף נשמר אחר הענווה דרך שנדע שקיבלנו אחר המוצלח בחסד ואין זה עקב, אשר בו בעת גם כן נדון במעלותינו ואין זה הופך כפויי נעמה מרבית הטוב ביותר שבחיינו.
כאן נותר אך ליישם… בהצלחה!
g