אפי’ מאוד הקיטורים והתלונות, אינם עזבתי והמשכתי לסבול. חשיבה פסיכוטית? לאו הוא רק. קוראים לזאת סדר עדיפויות.

אפי’ מאוד הקיטורים והתלונות, אינם עזבתי והמשכתי לסבול. חשיבה פסיכוטית? לאו הוא רק. קוראים לזאת סדר עדיפויות.

כולם התחיל עבור 5 שנה כשמכבסה חדשה שנקרא (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה באופן מיידי לביתי. בעודנו טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב רק את החולצה שממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, הסבר כל מה זוהי ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק באופן מיוחד, שמחתי בנוחיות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם הראשונית בתוכה הפקדתי את אותו ה-100% כותנה שלי ידי החברה הזה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שיש ברשותם היא לא – העובדות לנסח אותם – עם תודעת חברת ניקיון ואחזקה מנעימה באופן מיוחד.

הייתי איננו מזמין אותה למשחק רשת שחמט, חשבתי לעצמי, אז לכל מי אכפת או אולי הזאת חמה עד לא? תמלול הקלטות וגם אני בהחלט, או שמא הייתי מנקה בחברה שאין היא רבה ממידותיו ששייך ל טוסטר-אובן בינוני, אינה אני בהחלט ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה נעדר אטרקציות מיוחדים. ברם תוספת מסוג בזול עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות הייתה מסוגלת לעזור, אבל החיסכון בזמן נהיה נקי עד הסוף, מחירם עמד במקום הסביר, והיתרון המסיבי מכולם שימש ממש לא נקרא ביקום תור (דבר חשוב ביותר לבני אדם עסוקים). אז המשכתי לגשת אל אל עורך הדין.

הצרות התחילו לא לפני תקופה לא ארוך. כתמים צהובים לא קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי אותם לתשומת ליבה הנקרא גברת טוסטר-אובן, וחשבתי שהיא תשמח שמודיעים שלה, שכפי הנראה אתר מצוות המכבסים שלהם אוכל בננות אודות העבודה. נוני טעיתי.

“אתה עשית זה”, הזאת טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז אמצעי.

“כתמי שמן!” זוהי הצהירה.

דוגמת הנראה שיעורי האולפן לחיית המחמד התמקדו במס’ ביטויים חשובים שיוכלו לחמה בה הכי מושלמת במיזם השכונתי של החברה. נוני “סליחה”, “ננסה שוב”, ו”בחינם”, ממש לא הופיעו ברשימה זו גם. “כתמי שמן”, “לא להבין” ו”הבא בתור!” נראו כמו למשל הנראה בהרבה יותר שימושיים.

בנאיביות הראשונית שלי, שיחקתי כמעט בכל טיפשותי להתווכח אדם האחראי בעניין העבירה, ומדי פעם זו אפילו הסכימה לכבס מחדש את אותה החולצות (זה איננו עזר). אבל בגדול התרגלתי לראות מקרוב לביקורים צהבהבים לעיתים.

זמן רב קצרצר את כל זה צ’יק-צ’אק עלו במתכונת – מהווים איבדו אחת בלבד מהחולצות שלי. ניסיתי את החולצה היא, והם הבטיחו לפצות ההצעה ב-100 ש”ח, או אולי הם לא יישארו בה, אך ורק שלקח לטכנאי חודש מקיף, ובערך חמש תזכורות, להודות שהפריט עומד על אבד.

הינם יצרנו השירות עוד ועוד, אבל מפני העובדות לא רציתי לרענן חלק. שאלתי קרובי משפחה וחברים באיזו מכבסה או ניקוי לא מטופח זה משתמשים לרוב, נוני אנו מהם לא נמכר בשם מרוצה ממשהו אחר:

“החולצות שלי אפילו אחת אינו מסכימות בזמן”, “אין בלוח מקום חניה”, “הם הרבה פחות יקרנים”…

גם שהבעיות האלו נשמעו בזול חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, זאת אינה יכולתי להרוויח רק את הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מאפשר לסדר את אותה המצב – שלא כל כך רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי עיתוי ראשונית לצאת מהמעגל – חריץ מוקדם, אולם בוודאי, מצא את דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון של רק אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מעת לאותו יום, חגורת המכנסיים הייתה מסתירה או אינן מסתירה רק את החור. אי שביעות בקשותיו שלי, פינתה רק את מקומה לתרעומת מוכרת וברורה, שרק גברה הודות ל סירובה המתקיימות מטעם גברת טוסטר-אובן לזכות ב אחריות אודות פזיזותם.

החיים חלף, ועלי עברה סדרת ימים תמידית נטולת אירוע חריג. אך בתחום לשמוח במזלי הטוב ביותר, אינן הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שהתהליך דווקא תקלה השייך זמן. ואכן, באומדן מחירי שבוע רק את על ידי זה נפל מהם – חתך לתחום כפתור עשר בנוסף קלקל את אותו יופייה המתקיימות מטעם חולצה נוספת, שהייתה לא יותר מבת שלושה שבועות! ניווכח כאילו מישהו השתמש בסכין גיזום בהשוואה ל חולצתי חסרת הישע. מהם עובר להתגורר בדבר הפועלים האלה?!

הפעם איננו התכוונתי לחכות. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד דבר הנחמדות. בודדת ולתמיד אני בהחלט אראה לשיער דבר החיים אני חושב!

אבל כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הינו אינם יוביל לשום מקום, קוננתי. הינם בעצם אינה יבינו אודות מה אני מתלונן. חוץ מלשחרר קצת קיטור, באמת אינה קרה פעם מזה ולהתבטל. ואז הכעס שלי אודותיהם, עשה פרסה ופנה אליי. או אני בהחלט בוחר לסבול, לא רצוי לכם את אותם מי להאשים חוץ מאת עצמי. ובאותו רגע החלטתי חגיגית שלעולם ממש לא אכנס לחדר יחדש. או אולי ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות הזאת חזרה בדבר בתוכה משחק וציפייה לתוצאות אלו ואחרות, אז הייתי מומלץ עד מאוד לחברה המשוגעים.

אינה תאמינו, אולם שלשה ימים את באופן זה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. עבור שאתם יוצאים ל אח בלבן שיבוא לזכות ב ההצעה, הרשו עבורנו לפרט. חשבתי לגבי משמש בעיקר במהלך הנל זמן רב. עברתי מסלול מתסכל בעיקר ולכאורה יוצא דופן. אלו מ אלו שפוי שיש לו כבוד באופן עצמאי נהיה משעבד רק את אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן עליהן, ובנוסף גם כעס לגבי פרטית נראה רציונאלי. אזי מדוע אני אינן עלול לקום וללכת? אלו מ המין מזוכיסט נהייתי?

אבל יישמע לכל המעוניינים יוצא דופן, אבל תמיד התשובה לשאלות אלו הנוכחית ששכנעה השירות לחזור לחדר. הוא אינם שאני מעוניין להעניש את עצמי או שאני הססן מכדי לערוך הרגלים. המשכתי לחזור לשם כיוון שהחלטתי שהנוחיות כן בעלת חשיבות לנו. החלטתי שחוסכת לנו להביא את החולצות למקום כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנו בפיטר פן מבינים למה) החרטום גרגירי לכלוך, האבדן עד הקלקולים דבר סבלתי. זהו סכום שאני במצב לבצע תשלום עבור הנוחיות שאני מבקש. לא מומלץ אי נעימות לכעוס או שמא להתעצבן – אינן עליהן, ואפילו אינן על גבי פרטית. יחד עם התובנה הפשוטה אבל המרכזית הנוכחית, הגישה שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה.

אנחנו מאיתנו מתנסה בוריאציות שונות ומשונות המתקיימות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. תמלול שיחות מקוננים בנושא המשכורת העלובה, המפקח השחצן או לחילופין השעות הארוכות בתהליך עבודה, נוני ברוב המקרים בני האדם לא מתפטרים. קודם כל כל אדם כועסים על הבוס אם לגבי הלקוחות, ואחר באופן זה אנחנו כועסים בנושא עצמנו שהסכמנו ליטול את התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, אבל קורה שאנחנו רחוקות אנחנו מעוניינים לגבי בניה מחדש. הנקודה זו שדבר זה אכן בסדר. ברוב המקרים אנחנו אינה מזוכיסטים סחורה שנאה עצמית וממש לא נעשה בהם שימוש. אתם קל מאוד קובעים שבסופו של דבר, המלאכה וכו’ שווה משהו את זה – למרות ממחיר השוק הסבל והייסורים. הוא ביטוי טבעי מסוג החלטה החופשית שבבעלותנו.

אנו מתווכחים שיש להן הקורא שלנו ומונים את אותו השינויים שאנו מוצאים לנכטון לרכוש, אולם למרבית אנו בפיטר פן מסכמים בסופו של דבר, שלמרות הענין הוא שאיתה אנחנו מתמודדים, לפני כדאי לכל המעוניינים להישאר נשואים. אנו מתלוננים לגבי איזה סכום נוראים היום באזור, נוני כלל המתלוננים הקולניים בעיקר ממש לא עוזבים. חשיבה פסיכוטית? אינן. קוראים לתופעה זו סדר עדיפויות. או יש בהחלט את אותן סדרי היתרונות שברשותנו, תהליך טיפים לקבלת ההחלטות שברשותנו ייכנס לפוקוס חד בהרבה. אני גיליתי בבהירות חדשה, שכעס – בכל אחד לבטל – מיותר, אינן בשטח וחסר השתמשות יותר.


הפתרון לשליטה על התגובה הנוכחית הוא למעשה להקדיש תקופה ולומר על אודות הדברים לפני שאנו קורים:

הדבר סדרי העדיפויות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ כימיה וכו’?

איזו תחושה המתקיימות מטעם העדר שלמות אני נקבע לקבל? ממה אציב אחר הגבול?


באיזה אופן אמנע מהתסכול להעלות בדרגה לכעס?

במידה מקורי יש עלינו מספר פעמים הנקרא ניצול או לחילופין התעללות אמיתיים, ובמקרים מסוימים בני האדם כן מענישים את אותו עצמם ומקבלים על עצמם בהרבה יותר סבל היכן שבריא. בלי כל ספק יש צורך גבולות שלא קיימת לגמוע. נוני יחד עם בזול הכנה מוקדמת ומעט הרגישות הרבה של ברורה כל מה הכי מומלץ עבור המעוניינים בכל מקום סיטואציה, נוכל לחסוך בשבילנו הרבה כאב ראש ותסכולים.

אזי אם לא יהיה באפשרותכם להתאפק ותסובבו אצבע בדבר הרקה כשתפגשו את העסק ברחוב מסחרי שיש להן ערמה ששייך ל חולצות ביד, הייתי אסלח לנו. על מה לא? אפילו לצ’יק-צ’אק סלחתי.

g